כנגד הנאשם נרשמה, ביום 24.3.11, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין אי ציות להוראת שוטר במדים (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה.
הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 11.11.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.
מטעם המאשימה, העיד רס"מ אורן כהן עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.
מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.
ע"פ גרסת המאשימה, ביום 24.3.11, בסמוך לשעה 17:10, נהג הנאשם ברכב בגבעתיים, ברחוב בורוכוב ובהגיעו בסמוך לבית מספר 17, מתחם שהיה סגור אותה עת בשל טיפול בחפץ חשוד, לא ציית להוראה לעצור את הרכב, עקף את ניידת החבלה שחנתה לרוחב הכביש, תוך שהוא עולה על גלגלי הרכב על מגלשיים המיועדים להעלאת והורדת הרובוט המשטרתי, נכנס לתוך זירת האירוע והמשיך בנסיעה עד שהעד צעק לעברו שוב לעצור את הרכב ולחנות על המדרכה.
העד רשם מפיו של הנאשם את הדברים הבאים:" מה יש פה חומרי נפץ?"
על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור ובהגיעו למקום, הבחין בניידת משטרה חונה לרוחב הכביש, אך כיוון שסבר כי היא עומדת במקום לצורך בדיקת רישיונות ובהיותו רכבו מסומן בתו של נכה עם כיסא גלגלים, עקף את הניידת והמשיך בנסיעה. לטענתו, לאחר שנסע כ-300 מטרים, רץ לעברו העד, הורה לו לעצור את הרכב והוא מיד ציית ועצר. לדברי הנאשם, הוא נאלץ להמתין במקום כשעה וחצי, עד שלמקום הגיעה ניידת משטרה עם שוטרת מתחנת גבעתיים, כדי שהעד יוכל לרשום לו את הדו"ח. הנאשם טען כי לא היה כל רובוט במקום וכאשר יש חפץ חשוד, לא שמים רובוט. לשיטתו, לא עבר כל עבירה, שכן מיד שהורו לו לעצור את הרכב, הוא עצר.
לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעם המאשימה ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:
1. עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד, שאינו שוטר תנועה בהכשרתו, נאלץ לעצור את המלאכה החשובה ועדינה של טיפול בחפץ חשוד, על מנת לעצור את רכב הנאשם, שפרץ לזירת האירוע, תוך שהוא מסכן עצמו, הנוסעת ברכב וכן את הציבור סביבו, לאחר שגרם לעד לעצור מלאכתו כאמור.
2. עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.
3. גרסת הנאשם הייתה תמוהה וזאת בלשון עדינה. לא ברור לי מדוע סבור הנאשם כי יש לו זכות לעקוף ניידת משטרה החוסמת כביש, גם אם לצורך בדיקת רישיונות בלבד, מה שהוכח כשגוי במקרה שבנדון. הנאשם, ככל נהג אחר, על אף נכותו ותו הנכה שברכבו, חייב לעצור בכל עת שהוא נדרש, בין אם לבדיקת רישיונות לבד ובין אם למטרה אחרת ותו הנכה אינו מקנה לו את הזכות לעשות דין לעצמו.
4. יתרה מזו, אין צורך בידיעה שיפוטית ודי להיות אזרח במדינת ישראל, על מנת לדעת כי ניידת חבלה נבדלת באופן משמעותי מניידת משטרה רגילה- בגודלה ובכתוב עליה. בנסיבות אלה, לא ברור לי כיצד סבר הנאשם כי ניידת החבלה בה נהג העד ושחנתה לרוחב הכביש על מנת לחסום אותו, הייתה ניידת משטרה רגילה.
5. העד נחקר והעיד כי בעת האירוע היה לבוש במדי חבלן, לרבות אפוד מגן ועליו רשם בגדול "חבלן משטרה" וקסדה. מכאן, שלא ניתן לטעון כי לא היה ברור שמדובר בשוטר בתפקיד.
6. העד ציין בתרשומתו והעיד בבית המשפט כי תחילה צעק לעבר רכב הנאשם פקח עירוני ומשהמשיך בנסיעה, צעק לעברו העד שיעצור, אך הוא המשיך בנסיעה, תוך עקיפת הניידת, כאמור ועלה על מגלשי הרובוט. בנקל יכול היה הנאשם לגרום נזק לרובוט החבלה ולציוד ההיקפי שלו.
7. יצוין, כי עדותו של עד התביעה עשתה עלי רושם אמין וענייני, בניגוד לעדותו של הנאשם וללא היסוס בחרתי להעדיף גרסת המאשימה על פני זו של הנאשם.
8. לא אזקוף לחובת הנאשם הימנעותו מהבאת הנוסעת ברכב כעדת הגנה לבית המשפט, לאור הנסיבות שתיאר וממילא, מצאתי כי די בראיות המאשימה כדי להרשיעו.
לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ג , 11 דצמבר 2012, במעמד ב"כ המאשימה בלבד